החלטה בתיק רע"א 21954-06-11

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום (כב' השופט י' שמעוני) מיום 17.5.11 למחוק את ערעורו של המבקש על החלטת הרשם ליתן למבקש רשות להתגונן בכפוף להפקדת סך של 75,000 ש"ח, מן הטעם שבעת שנדון הערעור על החלטת הרשם כבר ניתן פסק דין נגד המבקש. כן מבוקש כי תינתן רשות ערעור אף בהתייחס להחלטת בית משפט השלום מיום 22.6.11, הדוחה בקשה לביטולו של פסק הדין.

1.            אלה עיקר העובדות הדרושות לעניין: המבקש ניהל חשבון עובר ושב בסניף קרית היובל של המשיב (להלן - הבנק) בירושלים ובחשבונו הצטברה יתרת חובה. משלא נפרע החוב, הגיש הבנק נגד המבקש תביעה בסדר דין מקוצר, שסכומה הועמד על סך של 130,383 ש"ח. המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן. בהחלטה מיום 26.8.10 נתן כב' הרשם א' פוני למבקש רשות להתגונן, בכפוף להפקדת סכום של 75,000 ש"ח בקופת בית המשפט בתוך 30 ימים מעת קבלת ההחלטה. בסיום החלטתו הוסיף כב' הרשם כי "ככל שהנתבע לא יעשה כן תידחה הבקשה לרשות להגן והתובע יהא זכאי ליטול פסק דין בהתאם לכתב התביעה".

2.            לאחר שהומצאה החלטת הרשם לידי ב"כ המבקש, הגיש המבקש ביום 4.11.10 לכב' הרשם "בקשה דחופה לביטול ההחלטה להפקדת 75,000 ש"ח". כב' הרשם דחה את הבקשה מן הטעם שלרשם אין סמכות לדון בבקשה והאריך את המועד להפקדה עד ליום 15.11.10. או אז הגיש המבקש ביום 14.11.10 הודעת ערעור על החלטת הרשם בדבר התניית הרשות להתגונן בהפקדה וכן בקשה דחופה להארכת מועד להגשת ערעור (עש"א 26066-11-10). ביום 15.12.10 נעתר בית המשפט לבקשה למתן ארכה להגשת הערעור.

עוד קודם שניתנה החלטה בבקשת הארכת המועד להגשת הערעור, הגיש הבנק לרשם בקשה למתן פסק דין בתביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר, מחמת אי הפקדת סך של 75,000 ש"ח. כב' הרשם נעתר לבקשה, וביום 18.11.10 ניתן פסק דין המקבל את תביעת הבנק, ומחייב את המבקש בתשלום סך של 130,384 ש"ח בצירוף ריבית של 18.3% מיום 3.6.04 ועד לתשלום בפועל וכן בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. ביום 21.11.10 הגיש המבקש "בקשה דחופה לביטול פסק דין ובקשה במעמד צד אחד לעיכוב הליכים" (ת"א 7137/04), בגדרה נטען כי בקשת הבנק למתן פסק דין הוגשה שלא בתום לב, לנוכח הודעת הערעור שהוגשה ימים ספורים קודם לכן, וכי לא היה מקום להיעתר לה וליתן פסק דין כאשר תלוי ועומד ערעור נגד ההחלטה המחייבת בהפקדת סך של 75,000 ש"ח. עוד באותו יום הורה בית המשפט על עיכוב ההליכים בתיק והעביר את הבקשה לתגובת הבנק.

הואיל ובפני בית המשפט עמדו שני הליכים - ערעור על החלטת הרשם בדבר התניית הרשות להתגונן בהפקדה בסך של 75,000 ש"ח (עש"א 26066-11-10) ובקשה לביטול פסק הדין שניתן בשל כך שהסכום האמור לא הופקד (ת"א 7137/04) - הגישו הצדדים בקשה בהסכמה, כי תחילה יידון הערעור, ובית המשפט נעתר לבקשה. בסיומו של דיון שנערך ביום 17.5.11 קבע בית המשפט, כי משניתן פסק דין המחייב את המבקש לשלם את מלוא הסכום אין מקום להודעת הערעור, וזו נמחקה ללא צו להוצאות. בקשת המבקש לעיון מחדש בהחלטה בדבר מחיקת הערעור - נדחתה ביום 19.5.11.

3.            מכאן בקשת רשות הערעור, שבגדרה טוען המבקש כי לא היה מקום להתנות את רשות הערעור בהפקדת סכום כספי כה גבוה עד שהמבקש אינו יכול לעמוד בו, כיוון שיש בכך כדי לחסום את זכות הגישה שלו לערכאות. בהמשך לטענה זו עותר המבקש כי בית המשפט יורה על ביטול ההחלטה בדבר הפקדת סך של 75,000 ש"ח כתנאי למתן רשות להתגונן, תוך שהוא מדגיש כי אין מדובר בסכום חוב שאינו שנוי במחלוקת בין הצדדים ומציין כי אף לא ברור מהם הנימוקים שהובילו להחלטת הרשם בדבר הפקדת סכום כספי העולה על מחצית מסכום התביעה.

ביום 22.6.11 הגיש המבקש בקשה להרחבת רשות הערעור, כך שתחול גם על החלטת בית המשפט מיום 22.6.11, שבגדרה נדחתה הבקשה לביטולו של פסק הדין.

4.            הבנק מתנגד לבקשת רשות הערעור ומדגיש, כי זו נסובה על החלטת בית משפט קמא למחוק את הערעור בנוגע להתניית מתן הרשות להתגונן בהפקדת סך של 75,000 ש"ח וכי אין לדון בגדרה בטענות שהועלו כנגד פסק הדין או כנגד החלטת הרשם בבקשת הרשות להתגונן. לגוף העניין טוען הבנק, כי משניתן פסק הדין ביום 18.11.10, נבלעה בו החלטת הרשם בדבר התניית הרשות להתגונן בהפקדה, ולכן היה על המבקש להגיש ערעור על פסק הדין.

5.            דין בקשת רשות הערעור להידחות.

אכן, משנתן כב' הרשם פסק דין המקבל את תביעת הבנק במלואה, בהיעדר הפקדה כנדרש, נשמט ממילא הבסיס מתחת לבקשה לערער על החלטת ביניים הנוגעת למתן הרשות להתגונן, והדרך היא לערער בזכות על פסק הדין. בר"ע 511/85 אריאן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד לט(3) 727 (1985) נקבע, כי אין כל תועלת בערעור ברשות על החלטה הנוגעת לבקשת רשות להתגונן כשקיים פסק-דין. זאת כיוון שאפילו היה נקבע בערעור שצריך היה לתת רשות להתגונן שאינה מותנה בתנאים, לא היה המבקש יוצא נשכר, שכן בינתיים היה הופך פסק הדין שניתן לסופי ומחייב (בהעדר הודעת ערעור במועד הקובע). בדומה לכך נקבע בע"א 476/90 מיטב הנדסה בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(4) 411, ע' 415-416 (1992), כי כאשר בעל דין מערער על החלטה שניתנה בהליך ביניים, ועד שבית משפט שלערעור מכריע בערעור נותן בית משפט קמא פסק-דין סופי בהליך העיקרי, "נעלם כמו מעצמו ערעור הביניים על החלטת הביניים; על בעל הדין הנפגע, אם יאבה, להגיש ערעור על פסק-הדין הסופי, ואם ירצה יכלול בו אף ערעור על החלטת הביניים שרואים אותה כנבלעת בפסק-הדין הסופי".

לפיכך, צדק בית משפט קמא כאשר מחק את הערעור על החלטת הרשם להתנות את הרשות שניתנה להתגונן כשזו מותנית בהפקדה כספית, בשל כך שבעת הדיון בערעור כבר ניתן פסק דין בהליך העיקרי. החלטה זו אף עולה בקנה אחד עם ההסדר הדיוני שעליו הוסכם בין הצדדים, שכן הדיון בערעור - הגם שלא הסתיים לשביעות רצונו של המבקש - קדם לדיון בבקשה לביטולו של פסק הדין.

6.            לא מצאתי כי יש מקום ליתן רשות לערער גם על ההחלטה הדוחה את הבקשה לביטול פסק דין. הטענות שבבסיס בקשה זו הם שניים, ואינני מקבלת אותן.

הטענה האחת היא, כי הוגש ערעור על ההחלטה להתנות את הרשות להתגונן בהפקדה כספית יום לפני שחלף המועד להפקדה. מטעם זה, כך נטען, היה על בית משפט קמא לבטל את פסק הדין שניתן שעה שערעור היה תלוי ועומד כנגד ההחלטה שאיפשרה את מתן פסק הדין. אין לקבל טענה זו. כאמור, העובדה שניתן פסק דין שעה שערעור היה תלוי ועומדת על החלטת הביניים שבבסיסו, אינה מצדיקה את ביטולו של פסק הדין, אלא דווקא את מחיקת הערעור כנגד החלטת הביניים, כפי שהוסבר לעיל, והמקום המתאים לבירור הטענות כנגד החלטת הבינים הינו ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק הדין שניתן בהמשך לה, ולא בקשה לביטול פסק דין בבית משפט השלום.

הטענה השניה היא, כי הבקשה למתן פסק דין הוגשה על-ידי הבנק בחוסר תום לב, הואיל ובעת הגשת הבקשה ידע בא כוח הבנק כי תלוי ועומד ערעור על ההחלטה הנוגעת לרשות להתגונן. אמנם צודק המבקש כי ראוי היה שב"כ הבנק יפרוש בפני בית המשפט את התמונה המלאה בבקשתו למתן פסק דין ויציין כי קודם להגשת הבקשה הגיש הנתבע ערעור על ההחלטה בדבר התניית הרשות להתגונן בהפקדת סכום כספי וכן בקשה להארכת מועד להגשת הערעור. בפרט נכונים הדברים נוכח זאת שב"כ הבנק לא טען בתגובה, כי בעת שהגיש את הבקשה למתן פסק דין טרם הומצאו לו הערעור והבקשה להארכת מועד להגשתו או כי לא היה מודע לעניין. אלא שדומה כי בענין זה, קודם שילין המבקש כנגד הבנק, ילין כנגד עצמו. כאשר עתר המבקש ליתן לו ארכה להגשת הערעור על החלטת הרשם בדבר התניית הרשות להתגונן בהפקדת סך של 75,000 ש"ח, הוא לא ביקש לעכב או לדחות את ביצועה (נספח 5 לבקשת רשות הערעור), וממילא לא ניתנה החלטה שיפוטית המורה על עיכוב כאמור. במצב כזה לא רשאי היה המבקש ליטול לעצמו חירות ולא להפקיד את הסכום האמור, ומתן פסק הדין התבקש למעשה מאליו. מחדלו הדיוני של המבקש מצדיק כשלעצמו את דחיית הבקשה לביטולו של פסק הדין, ואף מטעם זה בקשת רשות הערעור על ההחלטה הדוחה בקשה זו - להידחות.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור על שני רכיביה - נדחת.

המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך של 2,500 ש"ח, אשר יועברו לב"כ המשיב מתוך כספי העירבון.

ניתנה היום, י"ג תשרי תשע"ב, 11 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: